מדינת ישראל "ירשה" רשת של מסילות ברזל שהוקמו ע"י משטרים קודמים בארץ : העותמענים והבריטים. בחלק גדול מתוואי המסילות נעשה שימוש עד ימינו אלו, אולם עובדה צנועה וידועה למעטים היא שגם האמריקאים "הורישו" לנו מסילה בודדת מתקופת מלחמת העולם השנייה, אשר הייתה אמנם בשימוש למשך ימים ספורים מאז קום המדינה, אך היה לה תפקיד חשוב במהלך מלחמת העצמאות.
מדובר על שלוחת מסילה באורך של כ 13 ק"מ שהסתעפה מתחנת כפר ג'יניס (או בשמה העברי - תחנת "תעופה" סמוך לכניסה המזרחית לנתב"ג, על מסילת לוד ?ראש העין), והגיעה עד הבסיס הצבאי תל ליטוינסקי ( תל השומר כיום).
המסילה שהייתה בבעלות הצבא האמריקאי תוכננה ונבנתה ע"י מהנדסים ופועלים של רכבות ארץ ישראל (palestine railways) באביב 1943 בשיאם של קרבות גדולים מול הגרמנים בחזית אפריקה. הציוד וכוח האדם שנידרש להפעלת רכבות בקו היה ברובו של הרכבת הארץ ישראלית ומקצתו של מינסטריון המלחמה הבריטי ושל הצבא האמריקאי עצמו.
בתל ליטוינסקי פעל בית חולים צבאי אמריקאי אליו הובאו פצועים מהחזית וכן מתקנים שונים הקשורים לשתי הטייסות האמריקאיות שחנו בשדה התעופה בלוד.
המסילה הייתה פעילה בערך עד אוקטובר 1943 עת האמריקאים פינו את כוחותיהם מהארץ עם התרחקות החזית באפריקה מערבה, וזמן קצר לאחר מכן פורקו הפסים של המסילה הנטושה בקטע שמיהוד מערבה ע"י ערבים מכפר אנה הסמוך שהשתמשו בפסים ובאדנים לצרכים שונים.
במפות בריטיות משנת 1945 מופיע על כן רק קטע המסילה בין תחנת כפר ג'יניס ליהוד.
במהלך מלחמת העצמאות שוב נעו רכבות במסילת תל ליטוינסקי למשך ימים ספורים. המדובר היה על רכבות שהסיעו פצועים ממבצע "קהיר" (התקפה על כיס פלוג'ה) בתאריכים 27 לדצמבר ועד 29 לדצמבר 1948. במחנה תל ליטוינסקי פעל בית חולים צבאי שנקרא אז "בית חולים מס' 5", ואליו הופנו פצועים מחזית הדרום. מכיוון שהיה מחסור בכלי רכב זמינים להובלת כמות גדולה של פצועים במבצע בסדר גודל שכזה, הוחלט להשתמש בציוד של רכבת ישראל על מנת ליעל ולזרז את הובלת הפצועים לבית החולים שהמסילה הגיעה סמוך מאד אליו. לשם כך נפתחה תחנה לאיסוף ומיון פצועים בתחנת הרכבת של הר-טוב (בית שמש), בה חנה באופן קבוע קטר יחד עם שני קרונות משא שבתוכן הניחו בזהירות שתי קומות של אלונקות עם פצועים. מכיוון שהיה ידוע שהמסילה מגיעה רק עד יהודיה, סוכם שבאחריות בית החולים בתל ליטוינסקי לאסוף את הפצועים מהנקודה בה הסתיימה המסילה.
מתחנת הרכבת בהר טוב יצאה הרכבת לדרכה כל אימת שקרונותיה התמלאו בפצועים, ורכבת ריקה נשלחה להרטוב מלוד על מנת שניתן יהיה למלא את הרכבת הבאה. מקרים של פצועים קשה הועברו מיידית באמבולנסים לבתי החולים בירושלים.
ככל הנראה זו הייתה הפעם האחרונה שנעו רכבות על מה שנשאר מהתוואי של מסילת תל ליטוינסקי.
בתחילת שנות החמישים עלו רעיונות שונים לחדש את קטע המסילה לבסיס תל השומר ותכתובת רבה על כך קיימת בארכיון צה"ל. אולם בעיות תקציב ושיקולי כדאיות כלכליים הורידו לחלוטין מהפרק תוכניות אלו שזכו בתחילה לעדיפות לאומית ממדרגה ראשונה.
באמצע שנות החמישים פורקו המסילות והאדנים והועברו לשימושים שונים, וכיום השרידים היחידים לקיום המסילה הם עמודי גשר בטון מעל נחל בית עריף, ושני גשרוני בטון באזור התעשייה של יהוד. כמו כן ניתן בקטעים מסוימים כגון זה שליד צומת בני עטרות, להבחין בשרידי הסוללה עליה היו מונחים אדני המסילה.
מדובר על שלוחת מסילה באורך של כ 13 ק"מ שהסתעפה מתחנת כפר ג'יניס (או בשמה העברי - תחנת "תעופה" סמוך לכניסה המזרחית לנתב"ג, על מסילת לוד ?ראש העין), והגיעה עד הבסיס הצבאי תל ליטוינסקי ( תל השומר כיום).
המסילה שהייתה בבעלות הצבא האמריקאי תוכננה ונבנתה ע"י מהנדסים ופועלים של רכבות ארץ ישראל (palestine railways) באביב 1943 בשיאם של קרבות גדולים מול הגרמנים בחזית אפריקה. הציוד וכוח האדם שנידרש להפעלת רכבות בקו היה ברובו של הרכבת הארץ ישראלית ומקצתו של מינסטריון המלחמה הבריטי ושל הצבא האמריקאי עצמו.
בתל ליטוינסקי פעל בית חולים צבאי אמריקאי אליו הובאו פצועים מהחזית וכן מתקנים שונים הקשורים לשתי הטייסות האמריקאיות שחנו בשדה התעופה בלוד.
המסילה הייתה פעילה בערך עד אוקטובר 1943 עת האמריקאים פינו את כוחותיהם מהארץ עם התרחקות החזית באפריקה מערבה, וזמן קצר לאחר מכן פורקו הפסים של המסילה הנטושה בקטע שמיהוד מערבה ע"י ערבים מכפר אנה הסמוך שהשתמשו בפסים ובאדנים לצרכים שונים.
במפות בריטיות משנת 1945 מופיע על כן רק קטע המסילה בין תחנת כפר ג'יניס ליהוד.
במהלך מלחמת העצמאות שוב נעו רכבות במסילת תל ליטוינסקי למשך ימים ספורים. המדובר היה על רכבות שהסיעו פצועים ממבצע "קהיר" (התקפה על כיס פלוג'ה) בתאריכים 27 לדצמבר ועד 29 לדצמבר 1948. במחנה תל ליטוינסקי פעל בית חולים צבאי שנקרא אז "בית חולים מס' 5", ואליו הופנו פצועים מחזית הדרום. מכיוון שהיה מחסור בכלי רכב זמינים להובלת כמות גדולה של פצועים במבצע בסדר גודל שכזה, הוחלט להשתמש בציוד של רכבת ישראל על מנת ליעל ולזרז את הובלת הפצועים לבית החולים שהמסילה הגיעה סמוך מאד אליו. לשם כך נפתחה תחנה לאיסוף ומיון פצועים בתחנת הרכבת של הר-טוב (בית שמש), בה חנה באופן קבוע קטר יחד עם שני קרונות משא שבתוכן הניחו בזהירות שתי קומות של אלונקות עם פצועים. מכיוון שהיה ידוע שהמסילה מגיעה רק עד יהודיה, סוכם שבאחריות בית החולים בתל ליטוינסקי לאסוף את הפצועים מהנקודה בה הסתיימה המסילה.
מתחנת הרכבת בהר טוב יצאה הרכבת לדרכה כל אימת שקרונותיה התמלאו בפצועים, ורכבת ריקה נשלחה להרטוב מלוד על מנת שניתן יהיה למלא את הרכבת הבאה. מקרים של פצועים קשה הועברו מיידית באמבולנסים לבתי החולים בירושלים.
ככל הנראה זו הייתה הפעם האחרונה שנעו רכבות על מה שנשאר מהתוואי של מסילת תל ליטוינסקי.
בתחילת שנות החמישים עלו רעיונות שונים לחדש את קטע המסילה לבסיס תל השומר ותכתובת רבה על כך קיימת בארכיון צה"ל. אולם בעיות תקציב ושיקולי כדאיות כלכליים הורידו לחלוטין מהפרק תוכניות אלו שזכו בתחילה לעדיפות לאומית ממדרגה ראשונה.
באמצע שנות החמישים פורקו המסילות והאדנים והועברו לשימושים שונים, וכיום השרידים היחידים לקיום המסילה הם עמודי גשר בטון מעל נחל בית עריף, ושני גשרוני בטון באזור התעשייה של יהוד. כמו כן ניתן בקטעים מסוימים כגון זה שליד צומת בני עטרות, להבחין בשרידי הסוללה עליה היו מונחים אדני המסילה.
